פורים וזכרון

 

"זיכרון הוא סוד הגאולה" – בעל שם טוב

בימים אלה, יהודים בכל רחבי העולם מתכוננים לחוג את חג הפורים. אנו לובשים תחפושות, אוכלים אזני המן, המאכל המסורתי בחג זה וקוראים את מגילת אסתר. כמו כן, כמו בכל שבת לפני פורים, פרשת התורה הנקראת היא פרשת "זכור." ההפטרה הנקראת בשבת פרשת "זכור" לקוחה מספר שמואל א, פרק ט"ו. בבוקר פורים, מיד לאחר קריאת מגילת אסתר,אנו קוראים את פרשת "ויבוא עמלק" (שמות י"ז ח,-ט"ז) המתארת את מלחמתו הראשונה של עם ישראל כנגד העמלקים. 

אין זה צירוף מקרים ששלושת קטעי התנ"ך החשובים הללו צמודים זה לזה. חוט זהב עובר ביניהם. בלב שלושתם טמונה חשיבות הזיכרון הקולקטיבי היהודי ולקחי ההיסטוריה היהודית אשר עלינו  ללמוד ולהפנים.

הצורך לזכור חוזר מספר פעמים במסורתנו. בפרשת "זכור,"אנו מצווים: "זכור את אשר עשה לך עמלק בצאתך ממצרים אשר קרך בדרך וכרת את כל החלשים אשר נגררו אחריך בעייפותך ותשישותך ולא ירא את ה'. לכן כי יפטורך ה' אלוהיך מכל אויביך סביבך בארץ אשר ה' אלוהיך נותן לך נחלה ומחית את זכר עמלק מתחת השמים אל תשכח" (דברים, כ"ה, יז-יט). התורה מספרת לנו כי עמלק ארב לעמנו בנדודיהם במדבר בצאתם ממצרים. הם הרגו את החלשים והפגיעים ושחטו תינוקות בזרועות אמותיהם. "זכור" היא הפרשה הנחשבת לאחת הפרשות הבודדות שכל יהודי חייב לשמוע. ההפטרה הנקראת בצמוד לפרשת  המתאימה לחלק זה לקוחה משמואל א', ט"ו, א'-ל"ד, שם אנו נזכרים במה שעשו העמלקים לעמנו במדבר. שמואל, על פי צו ה', מצווה על שאול המלך למחות את עמלק בשלמותו, כולל רכושו, צאנו, גברים נשים, תינוקות, פעוטות, גמלים וחמורים, ללא רחמים. "לך והשמדת את החוטאים, את העמלקים, ועשה מלחמה בו עד השמדת כולם. שאול מצליח לפגוע בעמלק, להרוג את עמם, אך לוכד את אגג מלכם ומציל חלק מהצאן והבקר הטובים ביותר כדי להשתמש בהם כקורבן לה'.

שמואל מופתע לגלות ששאול חס על חלק מהצאן והבקר וגוער בשאול, בעוד האחרון מסביר בהתנצלות שהעם הוא שאסף את השלל. במילים אחרות, שאול נכנע לעם במקום לקיים את דבר ה'. "גם אם קטן אתה בעיניך", משיב שמואל, "הלא אתה ראש שבטי ישראל? וימשחך ה' למלך על ישראל... הַהֲוָה חפץ יהוה בעולות ובשלמים כשמע בקול ה'? הנה, טוב לשמוע משלמים, טוב לשמוע מחלב תרפים. כל מעשה, נאמר לנו, נושא את תוצאותיו. "כי מרידה", מכריז שמואל, "כחטאת ניחוש, ועקשנות כעבודת אלילים ותרפים. כי מאסת את דבר ה', מאס אותך מלהיות מלך."

בסופו של דבר, שאול אכן מבצע את הפקודה. הוא הורג את אגג, ואת כל מה שנותר מנכסיו, אך לא לפני שיצטרך לשלם את מחיר קריעת המלוכה ממנו, על אי ציותו להוראת ה'.

הפרת ציווי ה' על ידי שאול ועם ישראל בהקשר לעמלק, מוכיחה שהזיכרון הקולקטיבי היהודי והלקחים ההכרחיים שלו נכשלו במבחן המעשי. לרוע המזל, מנהיגותו חסרת האחריות של שאול והפרתו את ציווי האל, בסופו של דבר, יהפכו לריקושט ויחשפו את עמנו לאיומי השמדה נוספים.

וכאן, בדיוק, קוראים יקרים, נכנס לתמונה סיפור פורים.

מגילת אסתר מתארת ​​את סיפורה של הקהילה היהודית בפרס העתיקה. אנו עדים למאבק האידיאולוגי בין המן הרשע לגיבור היהודי, מרדכי. מבט בטקסט יגלה כי המן מתואר כ"אגגי". הוא צאצא של אגג מלך עמלק, אשר את חייו הציל המלך שאול, בתחילה.

יתר על כן, מגילת אסתר אף חושפת בפנינו את ייחוסו של מרדכי. הוא מספר לנו כי "איש יהודי היה בשושן הבירה, ושמו מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש בן בנימיני" (אסתר, ב', ה').

ברשותכם, הרשו לי לחזור לשמואל א' פרק ט' ולהתמקד בפסוקים א' ו-ב'. הם מתארים את אילן היוחסין של שאול המלך ומציינים בפנינו: "והיה איש בנימיני איש מרשים ושמו קיש בן אביאל בן צרור בן אפיה מבנימין, ולקיש היה בן ששמו שאול".

מסתבר שהיהודי, מרדכי ושאול המלך חולקים את אותה שושלת. הם קרובי משפחה רחוקים, באותו אופן שהמן, ה"אגגי", הוא קרוב משפחה של אויבו הגרוע ביותר של עם ישראל, אגג, מלך עמלק.

מגילת אסתר היא החלק האחרון של חוט הזהב המחבר את פרשת "זכור" והפטרתה לסיפור פורים. ככל שסיפור פורים נחשף, אנו למדים שהמן וזרעו נמחקים.

בנוסף ללקח החשוב של ההפטרה בנוגע לצורך לציית לציווי ה', ישנו לקח נוסף, לא פחות חשוב, המועבר לנו במגילת אסתר.

סיפור פורים מלמד אותנו את החשיבות של ביצוע ציווי ה', במהירות וללא דחיה, תהיה הסיבה אשר תהיה. כפי שאנו למדים מההפטרה, שאול המלך לא ציית לציווי ה', במלואו. אילו עשה זאת, אילו הוא ועם ישראל היו חורטים  על מוחם את הגזירה להשמיד את עמלק וצאצאיו, צאצאיו של שאול המלך לא היו נאלצים להתמודד עם נצר עמלק, מגילת אסתר ככל הנראה לא הייתה נכתבת והחג החשוב אשר שמו "פורים" לא היה רואה אור יום לעולם.

למרבה הצער, עמלק הוא זיקית המשנה את מראה ומופיעה בצורות שונות, בתקופות שונות בהיסטוריה היהודית שלנו. בזמן כתיבת מילים אלה, ישראל נלחמת על הישרדותה נגד אחד מגלגולי עמלק, קבוצת טרור בשם חמאס. שני לקחים מלמדת אותנו השבת האחרונה.

הראשון, כפי שכולנו ראינו, הוא חשיבות הציות לה' והציות לצו "זכור את אשר עשה לך עמלק...". השני הוא המסר המשמעותי המוצפן בו.

זהו המסר המחייב אותנו לזכור את צו פרשת "זכור", להילחם ולהשמיד, היום, את אלה שרוצים לפגוע בנו ולהביא עלינו כליה. זאת, כדי  לחסוך מדורותינו הבאים את הצורך להתמודד איתם, או גרועים מהם בעתיד.

רק  אז יגאל העם היהודי ויצא לחופשי במטרה לממש את ייעודו המפואר.

פורים שמח, אחי היהודים.