?מדוע הם אוהבים לשנוא יהודים

תהא הסיבה אשר תהא, יהודים היו מושא לשנאה מאז ראשית הנצרות. שנאה זו היא מעין נגיף הנקרא "אנטישמיות." לנגיף זה היו מספר מוטציות והוא בא לדי ביטוי בכמה צורות.

האנטישמיות החלה כשנאה תיאולוגית. למי מכם שלא ידע, העלילה המשמיצה הראשונה שהופצה על ידי  הממסד הנוצרי הקדום בנסיון לבסס את עצמו, הייתה שהיהודים "אחראים" למותו של ישו, משיחם ולכל מה  השתבש בתוכנית האלוהית. ואני באמת איני מאמינה שהנפקתם של עוד אלף מסמכי "נוסטרה אטאטה"(שפורסם בשנת 1965), אשר, כביכול, מזכים את כל היהודים מהאשמה חסרת בסיס, יכולה באמת לנקותם  מגזר הדין השגוי שאליו נחשפו ושאליו הם ממשיכים להיות נתונים כבר למעלה מאלפיים שנה! למרבה הצער, אותו שקר, אותו נאראטיב, עדיין מוטף מעל דוכני דרשה מסוימים עד עצם היום הזה.

לאחר מכן, הופיעה האנטישמיות בצורתה הגזענית. ודאי ראיתם את הקריקטורות המציגות יהודים עם אפים נשריים, שפתיים עבות ותווי פנים שטניים, סופרים את כספם ו"יונקים" את חיי הכלכלה של החברה שבתוכה חיו. 

"היהודי היה, מאז ומתמיד בעל מאפיינים גזעיים ברורים ולעולם לא דת," כתב היטלר ב"מיין קאמפף."

בתעמולה האנטי-יהודית שלו, אימצו היטלר והמפלגה הנאצית חלק מכתביו של אוטו ויינינגר, פילוסוף יהודי-אוסטרי שונא-עצמו, שהתאבד בגיל 23. על פי ויינינגר, היהודים היו טמאים מבחינה גזעית משום ש“היו במהותם נשיים. ככאלה, היו חסרי  מוסר, ללא תחושת טוב ורע, ולכן, כתוצאה מכך, חסרי נשמה.

וכעת, אותן ישויות "חסרות נשמה" העזו לקום מן האפר. הן עשו זאת למרות ולכנגד כל חוקי הטבע וההיגיון.הם שבו מפי התהום והקימו מדינה יהודית בציון. הם הפכו מדבר לארץ פורייה, יצרו תרבות, גידלו דור של  מנהיגים עולמיים בתחומים רבים, חלקו את מתנותיהם עם אחרים, ועל אף כל הסיכויים, מממשיכים לעמוד איתן אל מול כל נסיון להשמידם. כתוצאה מכך, יש לנו, היום, אנטישמיות פוליטית, הידועה גם כ- "אנטי-ציונות."

"אני איני אנטישמי," ינסו לשכנע אתכם אלו המבקשים להפיל את המדינה היהודית, "אני רק אנטי-ציוני."

איזו אמתלה חלשה, הנובעת מבורות – או שמא לא?

הציונות, אנטישמים יקרים, מושרשת ביהדות, אותה תרבות או תפיסה ממש שאליה אתם מפנים את שנאתכם. "ציון", המוזכרת 152 פעמים בתנ״ך, ספר הקודש של העם היהודי, המכונה גם – בצדק או שלא בצדק – "הברית הישנה," היא מרכז התרבות היהודית והעיקרון החשוב ביותר בהיסטוריה היהודית. זהו המקום אשר אליו פונים יהודים בתפילתם, המקום שאליו נכספו לשוב, והמקום שהוזכר יום־יום בתפילותיהם, בספרותם ובאמנותם במשך למעלה מאלפיים שנה. הציונות היא התנועה  הקוראת להקמת בית לאומי יהודי בציון – המולדת היהודית העתיקה.

כדברי מרטין לותר קינג הבן: "אנטי-ציונות היא מטבעה אנטישמיות, ותמיד תהיה כך."                            אכן כך, יהדות וציונות, חד הן. לא ניתן להיות "נגד" האחת מבלי להיות "נגד" האחרת, אלא אם כן יוצרים אגדות, סיפורים או "נאראטיבים," כל אחד כפרי דימיונו.

היהודים הינם תופעה "מוזרה" המהלכת בין האומות, תעלומה בלתי מוסברת. בעיני רבים, הם מעין רוח רפאים, המציבה בפניהם מראה בלתי נראית, המשקפת בפניהם את צביעותם. זוהי ישות אמורפית שהייתה אמורה להיעלם, ולהימחק מזמן. ומי אינו פוחד מהבלתי ניתן להבנה? זהו פחד הזהה למה שמכונה , פזמופוביה, הפחד מרוחות, חשש המטשטש וממשיך לטשטש את חושיו של עולם פרימיטיבי והשולט בכל צעדיו ומעשיו.

בכל דרך אשר בה תבחרו להתייחס ליהודים וליהדות, עולם יקר, בין אם כדת, כגזע או כישות פוליטית – כעת, משהוקמה להם מדינה ריבונית משלהם, אמת יסודית אחת נותרת בלתי מעורערת: תהא הסיבה אשר תהא, אתם מקנאים בהם, אתם פוחדים מהם, ובואו נודה באמת – אתם פשוט אוהבים לשנוא אותם.