״כָּל חֲכַם־לֵב בָּכֶם יָבֹאוּ וְיַעֲשׂוּ״ — [שמות ל״ה, י׳].
הנהגת ישראל ניצבת בפני ימים קשים, הכרעות מורכבות ועול כבד של אחריות עצומה.
ככל שקולות הקוראים לנקמה על דמם של אזרחי ישראל — צעירים ומבוגרים כאחד — הולכים וגוברים, ככל שנשמעות דרישות לנקיטת אמצעי ביטחון טובים ויעילים יותר, וככל שהאויב האכזרי שאנו כולנו מתמודדים עמו הופך יותר ויותר בלתי אנושי, כך הולכות ומתרבות הדילמות העומדות בפני הנהגת ישראל, והמשא המוטל על כתפיה נעשה כבד יותר ויותר.
בזמנים מורכבים שכאלה, יותר מאי־פעם, יש לנהוג באיפוק ובזהירות נוכח כל הצרכים והדרישות הללו. יכולות, שיקול דעת, ידע, תבונה, רגישות, התחשבות ורגש — לצד כישורים ומעלות אנושיות נוספות — צריכים כולם לבוא לידי ביטוי באופן מאוזן, שקול ונכון.
בעוד שהרגשות, התשוקה והרגישות שוכנים בלב, הרי שהחכמה, הידע והמיומנות נובעים מן השכל. מציאת שיווי המשקל העדין בין שני המקורות הללו, הנראים לכאורה כסותרים זה את זה, היא אולי המשימה הקשה ביותר — אך גם החשובה ביותר — מכולן.
אין זה פלא, אפוא, שבספר שמות מצווה הקב״ה על משה לקרוא לאנשים שהם ״חכמי לב״ ולהזמינם לקחת על עצמם את המשימה הייחודית של בניית המשכן — מקום משכנו הזמני של האל, שאותו נשאו בני ישראל עמם במהלך נדודיהם במדבר.
בניית המשכן דרשה שילוב נדיר של מיומנות מקצועית ואומנותית, יחד עם הבנה עמוקה של המשמעות הרוחנית והסמלית של מבנה שכזה. באותה תקופה היה אדם אחד שניחן בשילוב הייחודי הזה — בצלאל.
במלכים א׳, פרק ג׳, פסוקים ה׳–ט״ו, אנו עדים שוב לחשיבותו של השילוב בין שכל שקול לבין לב קשוב ורגיש. עוד בטרם הוכתר שלמה רשמית למלך במקומו של אביו דוד, נראה אליו הקב״ה בגבעון ואמר לו:
״שְׁאַל מָה אֶתֶּן־לָךְ״.
בענוותנותו השיב שלמה:
״וְאָנֹכִי נַעַר קָטֹן, לֹא אֵדַע צֵאת וָבֹא. וְעַבְדְּךָ בְּתוֹךְ עַמְּךָ אֲשֶׁר בָּחָרְתָּ, עַם רָב אֲשֶׁר לֹא יִמָּנֶה וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב. וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ, לְהָבִין בֵּין טוֹב לְרָע; כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה?״
שלמה לא ביקש עושר, פרסום או נכסים חומריים אחרים. כל אשר ביקש ״החכם מכל אדם״ היה ״לב שומע״ והיכולת ״להבין בין טוב לרע״.
גם היום, כפי שהיה בימי שלמה, ישראל הוא עדיין עמו הגדול של הקב״ה. גם היום, כפי שקרה פעמים רבות בעבר, ניצב עמו של הקב״ה בפני זמנים קשים ומבחנים כבדים.
היום, יותר מאי־פעם, אנו מבקשים מן הקב״ה לסייע למנהיגיה הנבחרים של ישראל; להנחות אותם בנתיב החלטותיהם; ולהיות המצפן שיכוון את צעדיהם בחודשים הקרובים.
אנו מבקשים ממנו לשמור עליהם בענווה, ולהעניק להם את ברכת חכמת הלב ואת היכולת הייחודית להבחין בין ״טוב לרע״.
אנו מבקשים זאת לא רק למען עמו, אלא גם למען העולם כולו — למען בריאתו.
שבת שלום.
