מדינת ישראל אינה, בראש ובראשונה, מדינה יהודית בלבד, היא אף דמוקרטית

 

"למסורת היהודית יש מטען גנטי דמוקרטי חזק מאוד. " – פניה עוז-זלצברגר

כפי שרבים, כאן, בוודאי יודעים, מדינת ישראל עוברת בימים אלה תקופה סוערת. חלק מן הוויכוח הציבורי המתנהל עוסק בשאלה האם על ישראל, ביתו הלאומי של העם היהודי, לוותר על אופייה היהודי כדי לשמור על אופייה הדמוקרטי.

אנו שומעים שוב ושוב קריאות להפוך את המדינה ל"יהודית ודמוקרטית."

וזה, קוראים יקרים, בדיוק מה שישראל הייתה מאז הקמתה – וכך היא גם היום.

קשה לי להאמין שיש מישהו שלא יקשר את מדינת ישראל ליהודים. באופן מפתיע, אופייה היהודי של המדינה נקבע דווקא בידי לא-יהודים ולא בידי יהודים. לורד בלפור, למשל, היה אחד מהם. בהצהרתו המפורסמת מיום 2 בנובמבר 1917, קרא להקמת "בית לאומי לעם היהודי" בארץ ישראל, אשר באותם ימים נקראה גם "פלשתינה.".

לאחר מכן הגיע הסכם סן רמו,  אשר בו המועצה העליונה של מעצמות הברית, שפעלה כמעין בית דין בינלאומי, הדהדה את קריאתו במסגרת סעיף 22 של "כתב המנדט של חבר הלאומים" מיום 25 באפריל 1920. החלטה זו עוגנה במשפט הבינלאומי.

חותמת האישור הסופית למה שהיה עתיד להיות מדינה יהודית ניתנה בהחלטת האו״ם 181 מיום 29 בנובמבר 1947, שקראה לחלוקת ארץ ישראל למדינה ערבית ולמדינה יהודית. ישראל הוא שמה של המדינה היהודית. היא הייתה מדינה יהודית ותמשיך להיות כזו – הן דה יורה (על פי חוק) הן דה פקטו (בפועל).

לשונה של מגילת העצמאות של ישראל, אשר נכתבה, כך אני מניחה, בקפידה רבה, מחזקת ומדגישה שוב ושוב כי בלב המדינה הצעירה עומד אופייה היהודי. כבר בפסקה הראשונה מוזכר “ספר הספרים הנצחי” – התנ״ך שלנו, קוד האתיקה שלנו, המלמד אותנו ערכים של צדק, שוויון וחירות, אותם חלקנו עם העולם.

ערכים אלה הוטפו ללא הרף על ידי נביאינו. הם מהווים את קווי היסוד שהכתיבו את מטרות המדינה החדשה, כפי שנאמר במגילה: "היא תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהיה מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל."

מהם אותם ערכים? מהו המסר המרכזי של "ספר הספרים" ושל "נביאי ישראל?"

הציווי לשוויון, עשיית צדק והבטחת חירות עובר כחוט השני לאורך התנ״ך.

מושגי הצדק והשוויון מודגשים כבר בספר בראשית (י״ח:י״ח–י״ט), שם מכריז ה׳: "... כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה׳ לעשות צדקה ומשפט...."

"צדק צדק תרדוף," מצווה אותנו ספר דברים (י״ז:כ׳). זהו אחד מעקרונות היסוד של היהדות. בפרשת "שופטים" אנו מצווים: "שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך... ושפטו את העם משפט צדק. לא תטה משפט..." (דברים ט״ז:י״ח). "התנ״ך," טוען הרב ד״ר בראדלי שביט ארטסון, "מלא תשוקה לצדק עבור העניים, החלשים והנרדפים... אנו בוגדים במורשת הרחבה של התורה," הוא מוסיף, “כאשר איננו מכירים בצדק וביושר כקטגוריות דתיות מרכזיות ביהדות."

התנ״ך מתמקד בחלש ובמדוכא, ומתייחס שוב ושוב ל"יתום, אלמנה וגר" – ולא בכדי. חברה אנושית נמדדת ביחסה לחסרי הכוח. הדאגה והחמלה ש"ספר הספרים," התורה ולאחריה הנביאים, מפגינים כלפי השכבות המוחלשות, הן כנראה מן הסיבות לכך שתורגם כמעט לכל שפה עלי אדמות. הקריאה המתמדת לבעלי היכולת להאכיל את הרעבים ולסייע לנזקקים היא קריאה למצפון האנושי, ומוצדקת לעיתים כחובה דתית "כי אני ה׳", (תהילים מ"ו: י'), לעיתים כנימוק היסטורי "כי גרים הייתם בארץ מצרים" (דברים י':יט' ), לעיתים כהבטחה לשכר "למען יאריכון ימיך" (דברים, ה':ט"ו), ולעיתים אף כנימוק חברתי "למען ינוחו כמוך" (דברים, ה':יא').

כל אלה מוכיחים שהיהדות ועקרונות הדמוקרטיה הולכים יד ביד.

המילה "דמוקרטית" אינה מוזכרת במגילת העצמאות של ישראל. אולם ה“גן הדמוקרטי” החברתי, הבא לידי ביטוי בערכי “ספר הספרים” כבסיס, ובערכים המוסריים של חירות, צדק ושוויון – אבני היסוד של כל דמוקרטיה – אותם מאמצת המגילה, היו העקרונות המנחים של מייסדי המדינה.

אחת ממטרות המדינה, כפי שמוצהר במגילה, היא "להבטיח שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; להבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; לשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ולהיות נאמנה לעקרונות מגילת האומות המאוחדות." עוד פונה המגילה "לתושבים הערבים של מדינת ישראל לשמור על השלום ולהשתתף בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד ייצוג הולם בכל מוסדותיה הזמניים והקבועים."

עצם העובדה שעקרונות חברתיים וכלכליים נעלים אלה, יחד עם החתירה המתמדת לצדק והדיונים המתמשכים על צורת הממשל הראויה – כפי שהם שזורים לכל אורך התנ״ך, "ספר הספרים הנצחי" – היוו את הבסיס למגילת העצמאות של ישראל, מצביעה על העובדה הבלתי ניתנת לערעור כי הדמוקרטיה היא חלק מה – די.אן.איי. של המדינה היהודית.

זלצברגר מוסיפה וטוענת כי בישראל המודרנית, "כל מי שמעמיד פנים שהיהדות והדמוקרטיה הן מסורות שאינן מתיישבות זו עם זו, וכי החברה הישראלית חייבת לבחור ביניהן, מפגין מידה של בורות היסטורית. לא זו בלבד," היא מדגישה, "שהמרכיבים היהודיים והדמוקרטיים של מדינת ישראל תואמים זה את זה, אלא שהם משפיעים זה על זה כבר למעלה מ-2,000 שנה."

לאור האמור לעיל, האם לדעתכם, קוראים יקרים, יש צורך ליצר כפילות ולהוסיף את המילה "דמוקרטית" למגילת העצמאות?